האם נס פך השמן לא היה מיותר?

"כד קטן, כד קטן, שמונה ימים שַמְנוֹ נתן, כל העם התכנס והכריז אך זהו נס", למדנו לשיר כבר בגיל ארבע מהגננת בגן. אך אולי עכשיו הגיע הזמן להסתכל על הדברים במבט בוגר יותר ולשאול את עצמינו שאלה נוקבת: בשביל מה בכלל היה צריך את הדבר הזה – נס פך השמן?! ב"על הניסים" שאנו מזכירים בתפילה ובברכת המזון נס פך השמן לא מוזכר אפילו במילה אחת, והמוקד הוא דווקא על דבר אחר - הניצחון הגדול במלחמה כנגד היוונים – "כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם...מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים... וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה... וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל". זה מובן מאוד. השחרור מעול היוונים, ביטול הגזירות נגד התורה וחזרת המלכות לישראל הם אירועים בקנה מידה היסטורי שמצדיקים קביעה של חג לדורות. לעומתם, נס פך השמן הוא אירוע נקודתי, מקומי שלכאורה אין לו שום משמעות לטווח רחוק.

יותר מזה, מצד ההלכה הוא לא היה נצרך כלל! ידוע הכלל ההלכתי ש"טומאה הותרה בציבור". כלומר, אם רוב העם נמצא במצב של טומאה יהיה מותר להקריב קורבן או לעבוד במקדש, למרות שבדרך כלל אלו דברים שדורשים טהרה. לכן, מצד הדין היה אפשר להדליק את המנורה במקדש גם בשמן טמא! לא היה צורך כלל לעשות נס שיימצא פך קטן של שמן טהור שיחזיק מעמד שמונה ימים. ומעבר לזה, בעקבות מעשי היוונים שטימאו את המקדש במשך שנים לא הדליקו את המנורה במקדש. מה יקרה אם ההדלקה הטהורה תתעכב בעוד שמונה ימים? בשביל זה צריך לעשות נס?!

אולם נוכל לראות את נס פך השמן באור חדש אם נבין מה בעצם התרחש באותם הימים. באותה התקופה החוכמה היוונית הלכה והתפשטה בעולם כולו, וכבשה לבבות בין הגויים אך גם בתוך עם ישראל. עוד ועוד אנשים החלו נוהים אחר התרבות היוונית, מתנהגים בהליכותיה, מתלבשים, מדברים וחושבים כמו יוונים. השמן הוא זה שרומז לאור החוכמה, לרוח ולתרבות שמהווה את נשמתו של העם. באותם הימים טימאו היוונים את כל השמנים. השפעתם חדרה עמוק אל תוככי המחנה, הרעילה את ההמונים עד שהיה חשש להכחדתה של רוח ישראל מן העולם. מה שלא הצליחו לעשות כל המרצחים והמשמידים בכוח הזרוע, כמעט והצליחה לעשות התרבות היוונית בצורה עקיפה ובשכנוע תרבותי. עם ישראל, עתידו וייעודו עמד בסכנה גדולה.

אלא שנשאר פך אחד קטן של שמן סגור בחותמו של כהן גדול שלא נגעה בו ידם הטמאה של היוונים. קומץ קטן של אנשים שלא נתנו לרוח יוון להרעיל את מוחם וליבותיהם. הם גם האמינו שבליבו של כל יהודי, גם כזה שהולך שולל אחרי היוונות, ישנו עדיין תמיד את הגרעין היסודי הפנימי שלא נפגמה טהרתו, ואם רק נצליח ללבות את הניצוץ הוא יוכל לשוב ולבעור לאש גדולה שתבער ימים רבים.

זה מה שעמד מאחורי המלחמה של המכבים, זה הדבר שבזכותו ניצחו והצליחו להחזיר את עם ישראל לכור מחצבתו, וכל זה רק השתקף בנס הקטן של פך השמן שבעצם מספר לנו במשפט אחד את כל הסיפור של חנוכה.

      המהר"ל מוסיף הסבר נוסף, בכיוון אחר לגמרי אומנם, אך חריף ונוקב באקטואליות שלו עד היום. לוּ היינו מנצחים במלחמה בלבד, היו נשמעים קולות שונים (כמו שאפשר לשמוע גם היום), שזוקפים את הניצחון הצבאי האדיר - לזכותינו! "כל הכבוד לצה"ל" – בזכות התושייה והאומץ של חיילינו, בזכות הגאונות הצבאית של יהודה המכבי וכו' וכו', ניצחנו. ושוכחים שאחרי הכול בלי עזרתו של הקב"ה לא היה סיכוי לגבור על מכונת המלחמה הבלתי מנוצחת של היוונים העדיפה בנשק (כולל 'טנקים' של ימי קדם – פילים!) ובכוח צבאי עשרת מונים. כל ההתייחסות אל הניצחון הייתה עלולה להפוך חילונית ו'נטולת אלוקים', ובסופו של דבר הניצחון היה של ה...יוונים.

בשביל זה היה מספיק איזה נס קטנטן, משהו כזה שאף אחד לא יוכל להתפלפל, להתחמק ולתלות אותו בגורמים טבעיים. אירוע שלכולם יהיה ברור שיד אלוקים חוללה אותו. לשם כך התגלה לו פך אחד קטן של שמן שיזכיר לכולם מי הוא זה שעומד מאחורי כל ההתרחשויות ושבזכותו גם ניצחנו במלחמה.

חנוכה שמח!

(להרחבה עיינו ב"נר מצווה" למהר"ל, וספר התודעה לר' אליהו כי טוב).